מאיר סלומון

Meir Solomon

יליד 1947, השתתף בעשרות תערוכות יחיד בארץ ובעולם, יצירותיו המצאות באוספים פרטים וציבוריים.

סדרות המים והאש והשימוש בעיקר בצבעים של אדמה ומים, מתחברים לתורות קבליסטיות שונות. השימוש הרב בצורה של העיגול, כמו גם התחושה שהיצירות עוסקות בבנייה ובהריסה, לעיתים בונות דבר מה חדש מהאין, כל זה מתחבר אל שאלות קיומיות מובהקות.

להגדלה ופרטים נוספים  להקליק על התמונה  Click to enlarge

מתוך הסידרה "אש ומים"

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

פרסים:

1987  פרס בתחרות ציור, רוזלאר, בלגיה

1998  פרס בתחרות ציור, אמסטלפיין, הולנד

 יצירות ברכוש הציבור:

 עבודות מים על נייר, במוזאון קרולר-מולר, אוטרלו, הולנד

עבודות מים על נייר, תחריטים וליטו'ס, במוזיאון הסטיידליק של אמסטרדם, הולנד

עבודות מים על נייר ואש על נייר, בסיפריה המלכותית בהאג,  הולנד

ציורים, עבודות מים על נייר ואש על נייר, במשרד החינוך והתרבות של הולנד

תחריטים בעירית אמסטרדם

  פרסומים אחרים:

 1987   קטלוג עבודות לתערוכות, בשפה ההולנדית

1994   קטלוג עבודות לתערוכות, בשפה ההולנדית והגרמנית

2007   קטלוג עבודות לתערוכה בתל אביב

2009   קטלוג עבודות לתערוכה בפריז וחניתה

קטלוגים לתערוכות קבוצתיות, כתבות שונות מתערוכות בארץ ובעולם, כתבות בעיתונות המקצועית, סיפרי אומנות שונים

בין אש למים ושמים/ עבודות נייר של מאיר סלומון                  

סדרת עבודות הנייר במים ואש, של האמן מאיר סלומון, שונה מאד במהותה מכל מכלול יצירתו. נדמה שבסדרה זו בולט בעיקר האמן החוקר, הממציא, זה המבקש ליצור לו דבר ייחודי משלו. כל יצירת אמנות היא אחת ויחידה, אולם כולן נעות במרחב המוכר שבין הדו ממד לתלת ממד. בעבודות הנייר שלו, מבקש סלומון בראש ובראשונה, ליצור משהו המחבר בין הציורי לפיסולי, בין הרישומי לכתמי, בין המתוכנן לאקראי, בין כתב ידו של האדם, לזה של הטבע.

בתחילת הדרך סלומון לוקח נייר לבן, פשוט, "טבולרסה" תרתי משמע, הוא מרטיבו במים ורושם עליו, ללא פיגמנט, רק מתוך רצון לתת צורה לנייר, ליצור תבליט בעזרת המכחול. כך יוצר המכחול מעין גלים בנייר וכך נבנה תבליט רך, פיסול הנולד מתוך יצירה משותפת של כתב ידו של האמן והטבע.

מתוך רצון ליצור תחושה פיסולית של ממש, עובר סלומון בהמשך ליצירה בנייר עבה יותר. מגלים פשוטים נבנים פתאום צורות גיאומטריות – עיגול, קווים מקבילים, קווים היוצרים מעין משולש.

במקביל לסדרה זו (בתחילת שנות ה – 90), מתחיל סלומון ביצירת סידרה בה האש היא הרשמת. שוב, על נייר לבן, בתול משהו, רושם סלומון מתווים בחריכה. חורך קוים, עיגולים, צורות שגבולותיהן אינם ברורים, מעין חרכי הצצה אל מה שמעבר. הדברים נראים אקראיים ויחד עם זאת במבט נוסף, נדמה שהם כמו כתב אישי, לא פשוט לפענוח. לעיתים גוברת החריכה ונדמה כי היא מכלה את הנייר כמעט עד כלות, משתלטת, ואז לא ברור "מי היה כאן קודם", האש המאכלת, או הנייר.

שתי הסדרות נולדו בעת שסלומון חי ויצר בהולנד. עם עלייתו לישראל, הוא מוצא עצמו בסטודיו התל אביבי שלו, מחבר בין האש למים, בין הנבנה למתכלה, בין היש לאין. הדפים נצבעים בפיגמנטים (לא כל פיגמנט נמצא מתאים). בתחילה אלה צבעי אדמה ואוקרים למיניהם, אחר כך הופכים הכחולים והאפורים לשליטים, אליהם מצטרפים הירוקים, הסגולים ואפילו הורודים. מתוך כוונה או שבלי, הדף הכחול ובו קו חוצה ועיגול גדול, נראים כים, שמיים, קו אופק ושמש גדולה במרום.

יוזף אלברס, מן הבולטים שבאמני ה"אקספרסיוניזם המופשט", ב"מחווה לריבוע" שלו, מצא כי קיומו של הריבוע תלוי ללא ספק בצבעו, ובצבעים סביבו. הריבוע, הוא אותו הריבוע, גם צבעו הוא רק אותו הצבע, אך מה על הצבעים סביבו? מה על גודלו? כל יחסי הגומלין הללו, גורמים לאותו הריבוע, להיראות לנו אחר לגמרי. 

בכל פעם שסלומון צובע את הדף שלו בצבע אחר, ממקם אחרת את מערכת הקווים שיצר, בונה מערכת של יחסי גומלין שונה בין הקו לעיגול, החוויה החזותית, אחרת  לחלוטין.

בסדרה זו מעל המצע הפיסולי עטוי הפיגמנט, החל סלומון חורך ויוצר מתווים בקו השרוף של האש. הצורות שנוצרו מינימליסטיות, מבלי צורך ליצור משהו פיגורטיבי קוהרנטי, מובנה, אלא קו שיוצר אט אט אך ורק את הצורות הגיאומטריות הבסיסיות ביותר – קוווים ישרים, קווים מקבילים ובעיקר עיגולים.

אין ספק כי סדרות המים והאש והשימוש בעיקר בצבעים של אדמה ומים, מתחברים לתורות קבליסטיות שונות. השימוש הרב בצורה של העיגול, כמו גם התחושה שהיצירות עוסקות בבנייה ובהריסה, לעיתים בונות דבר מה חדש מהאין, כל זה מתחבר אל שאלות קיומיות מובהקות.

 מירי קרימולובסקי, אוצרת ומבקרת אמנות.