אשר גייבל

 

 

 

 עם סיום מלחמת יום הכיפורים החל לימודיו במכללת הדסה לצילום, זוכה מלגת הצטיינות.

פתח את סטודיו "דיוקן", שהיה ידוע בזכות שיטותיו במיוחדות, פתח מעבדת צילום מקצועית לצלמים לגרפיקאים ולמשרדי פרסום. מעבדת דיוקן הייתה  המעבדה הראשונה שהשתמשה בתהליך  CIBA CHROM  , הדפס ישיר משקופית.

החשיפה לחומרי פיתוח רעילים  גרמו עם הזמן למחלת הפרקינסון,בעקבותיה נסגר הסטודיו, 2004

אשר ממשיך לצלם מתוך הנפש, כשאת הצילומים הוא מבצע  מתוך בחירה אישית ולא מטעם לקוחות.  השחרור מצילומים המוכתבים ע"י שיקולים של פרנסההופך את הצילום למפוקס יותר ומעניין. צילומים שלא על פי הזמנה , אלא ע'פ הלך נפש  הלב והנשמה.

בצילומיו חזר לשנות ה70לאותה תקופה קסומה, באותנטיות של אדם וסביבתו. 

מתוך מאמר מאת לורי פשניצה

*

מתוך התערוכה "נגטיב אופטימי", מוזיאון בית התנ"ך, 2009

נגטיב  אופטימי – התערוכה של אשר גיבל,

התערוכה מתעדת מראות ואנשים של העיר תל אביב ושכונותיה משנות ה70 וה-80,

האמן אשר גיבל, מביט פנימה לנפש האדם ומנסה לתפוס 'שוט' מהלך רוח ותנודה,

הדמויות והמקומות אותנטיים כמו האירועים שהתרחשו בתקופות הללו,

לפעמים העין מציתה ומטיילת בשבילי הדמיון,בודה סיפור שמח, או אפל וקודר בסבך הג'ונגל של החיים דאז, עורכת אנלוגיה בין תקופתנו לתקופות ההן, ומנסה למצוא ביניהן קווי דמיון..

 *

אמן על עצמו:

מ 2004  ,בשנה שעזבתי את הסטודיו לצילום , התחלתי לתעד מיוזמתי את יער אוסישקין על גבול כפר סבא הוד השרון, עוד לפני שידעתי שיחולו בו שינויים , שבהן שדות ואדמות חקלאיות וחלק גדול מחורשת האיקליפטוס שנטעו מגורשי יפו מלפני 100 שנה, ננגס לטובת מסילת הרכבת והכביש המהיר 531 . למעשה עד היום אני מתעד מדי פעם את, הסביבה.

עשיתי גם שתי תערוכות בנושא בכ"ס  בשנת 2004 ובשנת 2007, השתתפתי בתערוכה קבוצתית של מטופלי פרקינסון, בדצמבר 2010 הצגתי תערוכה בגלריה של תיאטרון  ירושלים בנושא שצילמתי היה פגישות ליליות של בעלי כלבים עם כלביהם ותמונה שלי זכתה לייצג את   התערוכה "ללכת רגלי – לעוף."

המוטו שלי, שהתחדד במשך השנים,  הוא שאני מתייחס למצלמה כמו למכחול ופלטת הצבע,שמשמשים את הצייר כדי ליצור דימויים,אינני מצלם את המציאות , אלא לוכד מתוכה דימויים, שמבטאים את הלך הנפש  באותו רגע נתון."